"היא מרטיבה את הסדינים וזה מסריח נורא, היא בת 12, זה לא צחוק. מה יהיה? " יעל משתפת בקושי של בתה ליאת בת ה12, שמעולם לא הפסיקה להרטיב. לעיתים היו הפוגות. גם טיפול עם פעמון עברו פעמיים. בואי נתבונן יחד בתכונות שלה: היא נמנעת מרעש, היא נמנעת מהלימודים, במיוחד רבי מלל, היא מתחברת מאד לחיות, אוהבת מאד סוסים, אמפתית ואוהבת לעזור לחברים ורוצה שיהיה הרמוניה וטוב לכולם, להציל את הכלבים הנטושים ואת הרעבים באפריקה . היא אימפולסיבית. היא בעלת תבונה של בנאדם זקן, מצד שני בכל מה שקשור לצד הפרקטי הרבה הרבה יותר חלש, ארגון וסדר, ניהול זמנים, הרגלי למידה. בבית פחות עוזרת בנקיונות ובשמירת הסדר. הבגדים לא במקום... את החלק הזה של הבלגן אני מכירה מצוין וזה מעצבן ומכעיס ומוביל למריבות כל הזמן. יעל מחייכת. אז מה את אומרת? היצירתי אצלה הרבה יותר דומיננטי מהמעשי? כן בטח אומרת יעל. המעשי עוסק בשליטה. הרטבת לילה מייצגת עוד חלק של חוסר בשלות בצד של שליטה בהתאפקות בשינה. חלק מהכלים של מוח אחד הם תרגילי מוח שיוצרים אינטגרציה טובה יותר בין המעשי והיצירתי, בין אונת מוח ימין ואונת מוח שמאל. אני מתייחסת לקשר שלך עם בתך כמערכת אחת. איזון המתח אצלך ישפיע עליה. יעל הושיטה ידיה אלי והתחלתי עם בדיקת השריר ומלאכת שחרור המתח והאיזון. בסוף המפגש יעל קיבלה תרגילים לתרגל עם בתה. יחד עם הוראות להפסיק לדבר על פיפי, או על הריח של הסדינים, או על פינוי הסדינים, להפסיק להזכיר לה ללכת למקלחת. לקרוא עוד על השיטה באתר #האחדות_היצירתי_והמעשי #הדרכת_הורים #הנחיית_הורים בריג'יט גרודקה

תמיד הייתם פרקטיים? תתבוננו בילדים שלכם, ספונטניים, אמפולסיביים, אותנטיים. גם אתם הייתם ככה בדיוק - יצירתיים. נוצרנו עם חלק יצירתי וחלק מעשי. זה טבוע במבנה הגוף הפיזי, יש לנו שתי אונות מוח - שמאל וימין שמחבר בינהם גשר צר מאד. לכל אחת מהאונות הללו תפקודים שונים, ימין יצירתית ושמאל מעשית/מבנית. בילדות אנחנו פחות מעשיים, השריר המעשי הולך ומתחזק ככל שגדלים. יש לנו תכונות שמבטאות את היצירתי שבנו ותכונות שמבטאות את המעשי שבנו. למשל אסרטיביות, חשיבה לוגית, ירידה לפרטים, התמדה אלו חלק מהתכונות של הצד המעשי שבנו. מבין התכונות של הצד היצירתי שלנו נמצא את האינטואיציה, הספונטניות, ראיית התמונה הרחבה, דימיון (יש עוד המון סגולות וכוחות) . כל תכונה בפני עצמה היא לא טובה או רעה השאלה איך משתמשים בתכונה. המסע שלנו כאן, כנשמה בגוף פיזי, ללמוד להשתמש נכון בתכונות של החלק היצירתי והחלק המעשי שבנו. אנחנו לומדים להיזכר ולקבל את היצירתי שבתכנו ולומדים להשתמש בתכונות /בכוחות שלנו היצירתיים והמעשיים במקום הנכון ובזמן הנכון. אסרטיביות במקום הנכון ובזמן הנכון היא אלוהית. באופן הזה, אנחנו לומדים להתקרב לאלוהי ולהשיב לעצמינו את תודעת האחדות. אז התחלנו את דרכינו באחדות - אחד עם הכל וכשירדנו לעולם האחדות נשכחה ונותרנו עם עצמי נפרד שנוטה להיות אנוכי. אני מאמינה, שהמהות של החיים כאן היא להיזכר באחדות דרך התנסויות חיים שבהם אנחנו בוחרים להשתמש בכוחות שלנו באופן אלוהי. דרך בחירה נכונה של הפעלת התכונות שבנו, אנחנו שבים לאחדות. הקשיים שיש בהורות בת זמננו, משקפים את חוסר הרמוניה שבין היצירתי והמעשי שבתוכנו ומערכת היחסים הורה ילד היא שדה הלמידה של הנשמה. הילד היצירתי משקף כמראה להורה את הכחשת היצירתי שבו. בנוסף, בסיטואציות עם הילד, ההורה המעשי לא תמיד משתמש נכון בתכונות הצד המעשי (מקום וזמן) הצד המעשי עוסק בשליטה. הוא הצד שמייצר סטנדרטים, הוא הצד השיפוטי. לפעמים יש סיטואציות עם הילדים שדוקא נכון להרפות ולבחון אם הסטנדרטים תואמים מסוגלות. בתהליך ההנחיה הורה לומד להשתמש נכון בכוחות שלו. אין שני צדדים נפרדים אלא מערכת שלמה וגם כשיש בה קשיים ובלגן הכל לטובה, כי זאת הדרך שהנשמה בחרה ללמוד על הכוחות שלה כאן בעולם. אני כאן להנחות אתכם להכיר ביצירתי שבכם ולהרפות כשנדרש מהצורך של הצד המעשי בשליטה. אני מנחה לאחדות היצירתי והמעשי. בריג'יט גרודקה מנחה הורים #אחדות #היצירתי_והמעשי

#להתמודד_עם_תסכול "היא בוכה מכל דבר, אני מפחדת שלא יהיו לה חברות" כך משתפת יעל אמא של ליהיא בת ה 4.5 יש ילדים שיותר קשה להם להתמודד עם תסכול. יש ילדים שהם רגישים יותר, שהחיכוך עם העולם לא נעים להם. כאשר ברקע יש לילד מחלה, או בעיה בויסות חושי, או רגשי, או שבבית המצב לא טוב, כל אלה משפיעים על היכולת של הילד להכיל תסכול. אני מכוונת הורים למצוא את המצבים המאתגרים ולהתבונן היטב במסוגלות של הילד במצבים אלו. ניקח לדוגמה מצב מאתגר עבור ליהיא, הדרישה לזרוק בגדים לסל וללכת למקלחת. ההורים דיווחו שהיא מפגינה התקף זעם, במיוחד כשמבקשים ממנה להתקלח עם אחותה הצעירה. היא מתנגדת פחות למקלחת לבד. אז שלב ראשון אפשר לוותר על מקלחת משותפת ולדרוש מקלחת לבד. אחרי שבועיים שבהם תשתף פעולה עם מקלחת לבד אפשר לקלח עם אחותה. עוד מצב מאתגר עבורה הוא השתתפות בשיעור התעמלות בגן, ישנם תרגילים שהיא מסרבת לעשות ופורצת בבכי. גם כאן אפשר לדלל את התרגילים הקשים. להקל לוותר כשזה מוסכם מראש במסגרת תכנית שכל פרק זמן אפשר לעלות את רף הקושי, כאשר המסוגלות משתנה עם התרגול והניסיון. בכי וסירוב הם בדיוק הרגעים וההזדמנות לחנך ולפתח את יכולת העמידה בתסכול. יחד עם זאת חשוב ביותר, לצד דילול הדרישות וההתאמה למסוגלות להעניק תשומת לב במינונים מוגברים ובתזמון נכון. אהבה היא המפתח לשנות הכל❤️. לא בטוחים איך למצוא את נקודת המסוגלות ואיך לפתח מיומנות איפוק והבלגה? אתם חושבים שאתם מרעיפים המון תשומת לב והילד שלכם עדיין מתקשה "לקבל לא" ולהתמודד עם תסכול? בדיוק בשביל זה אני כאן, להנחות אתכם עד לשינוי המיוחל. #אחדות_המעשי_והיצירתי #עמידה_בתסכול #הנחיית_הורים#הדרכת_הורים בריג'יט גרודקה מנחה הורים לילדים עם קשיים רגשיים והתנהגותיים

#אתגרים_בבית_הספר "אחת ליום הוא מתישב מתחת לשולחן בכיתה ולא מוכן לעבוד, המורה מנסה לשכנע אותו לצאת ולשבת על הכסא. היום הוא השתטח על הרצפה, המורה צלצלה לספר לי שהוא היה ממש נסער כשביקשה ממנו לפתוח חוברת ולעבוד..." כך משתפת אמא לילד בכיתה ב. הימנעות מלמידה מעידה על קושי. כהורים יש הרבה מאד מה לעשות על מנת לקדם את יכולות הלמידה של הילדים. דפוס התנהגות שנמנע מלמידה, אם על ידי התקף זעם או בריחה מהכיתה או התרחקות מהשולחן או סירוב לעבוד מעידים על קושי. מה עושים כדי לעזור לילד שמתקשה בלמידה? ✔️סיעור מוחות, לזהות ממה נמנע, מהו הקושי? לא בטוחים? אפשר ללכת לאיש מקצוע, לכו להתייעץ. ✔️גישה חדשה - פוקוס על פיתוח מיומנויות ולא על ההתנהגות עצמה. ✔️לשבת עם היועצת והמחנכת של ביהס, יחד בונים תוכנית מותאמת למסוגלות עם מטרות להתקדם עם לוז. התכנית מצד אחד תאפשר לילד לחוות הצלחה ומצד שני תהיה מאתגרת מספיק כדי שתתרחש למידה והתקדמות. ✔️ לאפשר יציאה מהכיתה בהסכמה מראש ועם בקשת רשות. ✔️לאפשר לילד פעילות חלופית, סוג של בריחה מוסכמת מהמטלה הכיתתית כמו תשחץ או ציור ✔️דילול משימות בכיתה. למשל במקום 10 עמודים לדרוש 5 ובהדרגה להעלות את הרף. ✔️לתת תמיכה לימודית אחהצ, הוראה מתקנת וכד' ✔️אם יש מורה שנותנת שיעורי בית לבקש מהמורה לרשום במערכת שעות שיש בדיקת שיעורי בית, לבקש ממנה להתמיד בבדיקה, ככה יותר קל לילדים לרכוש הרגל של הכנת שיעורים. ✔️דילול משימות שיעורי בית אחכ לעלות כמויות. ✔️לשבח לשבח ולשבח כל שינוי קטן. אני כאן להנחות אתכם בהתמודדות עם אתגרי הלמידה של ילדכם. לבנות תוכנית לשינוי התנהגותי. #אחדות_היצירתי_והמעשי #הדרכת_הורים #הנחיית_הורים בריג'יט גרודקה

#מינון_ותזמון_תשומת❤️ טיימינג זה הכל בחיים ? יש בזה משהו, בהקשר של התנהגות ילדים, תזמון תשומת הלב הוא כוח משפיע מרכזי בהקניית דפוס התנהגות. תשומת לב שמגיעה מיד אחרי הופעת התנהגות תעודד את הישנותה. ילדים שמשבחים אותם מיד אחרי התנהגות מסוימת בסבירות גבוהה שיעשו את זה שוב. והנה הקאצ' שבעניין, תשומת הלב היא המיקוד בילד, ההתכווננות אליו כשזה לא חייב להיות במילות שבח, אפשר להתמקד ולצרוח עליו. גם זאת תשומת לב שעלולה לעודד התנהגות שבגינה צעקתם, כלומר, התנהגות שפחות היתה מקובלת עליכם. אז תזמון מתי להתכוונן ולהתמקד, במבט, במגע, במחשבה וברגש מאד חשוב כדי לעודד הישנות של התנהגות נאותה. אחרי התנהגות לא נאותה אם אתם צועקים, חופרים, מדברים עצמכם לדעת, כדאי לשקול לוותר על הדפוס הזה כי הוא לא מקדם. תשומת לב היא אנרגיה שילדים ממש זקוקים לה. אם לא יקבלו במינון המתאים להם, יש ילדים שזקוקים ליותר חיבוקים ומגע מאחרים, יש ילדים שזקוקים יותר לנוכחות ולקירבה. אם לא יקבלו אותה בדרך קונסרוקטיבית במינונים נכונים יכולה להופיעה התנהגות שמשיגה את תשומת הלב בדרך לא נאותה. אני כאן להנחות אתכם להשיג שינוי, ללמד אתכם מיומנויות הוריות כמו מינון ותזמון הענקת תשומת לב ככוח להגברת התנהגות נאותה או כוח להכחדת התנהגות לא נאותה. #הנחיית_הורים #היצירתי_והמעשי

הדרכת הורים לילדים שנמנעים מלבצע

"היא לא מרימה את הבגדים מהריצפה, הנעליים שלה זרוקות בכניסה לבית ובסלון. אתמול היא החליטה להכין לעצמה ארוחה וכמובן שהשאירה לי את הכלים. היא לא עושה כמעט כלום בבית. בבית הספר היא לא עומדת במטלות הלימודיות. המצב ממש לא טוב, היא נכשלה כמעט בכל המקצועות ואני אומרת לה שבסוף יעיפו אותה משם...." רחלי אמא של הדר בת ה 12 מספרת על המצב המשברי בבית וגם בבית הספר. רחלי כמו כל הורה מעשי פרקטי, מתמקדת בביצועים. המיקוד בביצועים יוצר המון מתח . לרחלי יש סטנדרטים. הכיור צריך להיות נקי אחרי הארוחה, הבגדים בסל ולא על הרצפה, שיעורי הבית יש לסיים ועוד. הסטנדרטים יוצרים ציפייה לביצועים בלי לקחת בחשבון מסוגלות ומיומנויות של הצד המבצע. מערכת היחסים של רחלי עם הדר טעונה בהמון מתח כבר זמן ממושך. במפגש של רחלי עם הדר יש סבירות גבוהה שהיא תביע חוסר שביעות רצון וכעס וסבירות גבוהה שהדר תתכווץ ולא תיכנס לפעולה, היא תשחק את התפקיד של הנמנעת והדחיינית. את זה חייבים לשנות. "מתי כל זה התחיל?" אני שואלת. "כמה שנים, מאז שהיא בכיתה ג". יש משמעות לזמן הממושך שאיפשר לדפוסים להתקבע, להתניות להיבנות. כדי לשנות את ההתנהגות של הדר, הסביבה שלה צריכה להשתנות מכיוון שסביבה משפיעה על ההתנהגות. "חשוב מאד שתכנסי רגע לנעליים שלה, תביני מה עובר עליה, מסכימה?" אני מבקשת מרחלי שתנסה לראות את המציאות של הדר ורחלי מסכימה. הדר ילדה יצירתית ורגישה מאד, תחשבי רגע איך זה מרגיש להיות רגיש מאד לתדרים כמו אנטנה שקולטת הרבה תדרים או כמו ספוג שקולט את רגשות הסביבה. כמה זה מאתגר לשמור על המרכז כשיש רעש מתמיד שמסיח. הרגישות הגבוהה גורמת לה להתכווץ כשיש מתח רגשי שלא נעים לה ואפילו מרגיש מאיים. תדמייני את הדר כמו ג'יני שנמצא מחוץ לכד. חופשי לשחק וליצור כשלבצע מטלות כמו לשטוף כלים, לשים את התיק והנעליים במקום זה כמו לבקש מהג'יני להתכווץ ולחזור לכד. הכיווץ הזה ממש קשה עבורה. חסרה המיומנות לעשות את המעברים בגמישות. חסרה המיומנות לעבור לתדר ביצועי כשהמטלה איננה מספקת תגמול מיידי. כשאת כועסת האנרגיה שלך בסביבה שלה גורמת לה להתכווץ ולברוח, היא נכנסת למצב של השרדות. נדרש מכם כהורים לחנך למבניות בלי לשדר כעס. האתגר שלכם כהורים, לשים את המסגרת בלי כעס או אשמה. כשאת כועסת הדר קולטת את האנרגיה הזאת ממך ובמקום לעבור למוד של ביצוע שגם ככה מאתגר עבורה היא עוברת למוד של "ברח" . "אני ארפה, אפסיק לבקש ממנה לשים את הדברים במקום, אפסיק לתזכר אותה אם התקלחה או הכינה שיעורים, במילא זה לא מועיל, אני אחזיר למקום את הנעליים והתיק ואנקה אחריה." לא הבנת נכון את הכוונה בלהרפות. הכוונה לא שתפסיקי לדרוש, אלא שתפסיקי לכעוס ולהיות במתח. לשים את המסגרת בלי מטען רגשי ולא לאפשר בריחה מביצוע המטלה. ללמוד להרפות ולשחרר מהפוקוס על ההתנהגות לפוקוס על פיתוח מיומנויות עושים באמצעות טכניקות הרפיה, מדיטציה ותרגילים לשחרור מתח. #תחילת_תהליך #שינוי_גישה #מיקוד_בפיתוח_מיומנויות #אחדות_המעשי_והיצירתי הנחיית_הורים,הדרכת הורים, https://www.brigit.co.il

הטענה אנרגטית מסייעת לאמהות במצב של מתח רגשי, תשישות, עייפות, חוסר בהירות מחשבה

אני מנחה הורים לילדים עם קשיים התנהגותיים ורגשיים, זה ממש לא עושה אותי הורה שלא טועה. או הורה שלא כועס.. ממש לא. אני כמו כולם במסלול למידה של האחדות. אז ביום ששי פשוט התפוצצתי. הנסיבות היו קצת חריגות, עומס שהצטבר וסיטואציות שהחיים פשוט לא הלכו לי כמו שחשבתי ש"אמור להיות". מצאתי את עצמי מסתובבת כל היום כמו קפיץ מתוח. יכולת ההכלה שלי ירדה. כשהייתי בבישולים רציתי הפסקה, כשהייתי במנוחה חשבתי על העבודה. הכל התערבב לי. סיטואציות שבשוטף הייתי צולחת בכייף היו אתגר ריגשי. כעסתי, בכיתי, רתחתי והתפוצצתי. אני מבינה היטב את ההשלכות של עומס ריגשי של אמא על כל המשפחה. בשבת בבוקר הילדים הגדולים תפסו ממני מרחק. כמו כל אחד שמתרחק ממשהו שלא נעים לו. אל דאגה, אני בטוב. הבית נרגע. נחתי, ניטענתי שחררתי את המתח. ההתנהגות היא ראי למה שקורה פנימה ומושפעת מהסביבה. מה למדתי? תזכורת חשובה להקשיב לעצמי, לקצב, לגוף. ל ה ר פ ו ת. במיוחד בתקופת הקורונה כשהבית הופך לעיתים לסיר לחץ, ניהול המתחים ושחרור הלחץ באופן קבוע בשיגרה קבועה הוא חשוב. נשימות, הרפייה, מדיטציה ועבודת מודעות והרבה חוש הומור עצמי ואנחנו אמהות יקרות על הסוס. מעוניינת להיטען? או ללמוד כלים להרפות ולהיטען לבד? אני כאן להנחות אמהות איך להיטען ולהכניס קלילות וקסם ליומיום. תתקשרי 0523792569. #אמא_מנחה_הורים #הדרכת_הורים #מנחה_למדיטציה_והטענה_קוסמית #לשמור_על_איזון #יצירתי_ומעשי הנחיית_הורים,הדרכת הורים, https://www.brigit.co.il